• אימון אישי,  ארגז כלים למתאמנים

    שאלון לזיהוי ערכים

    תארי תקופה בחייך בה היית מרוצה מאופן התנהלותך? מה היה בה?.
    אם היו נותנים לך לעצב מחדש תקופה אחת, איזה תקופה היית בוחרת ,
    מה היית מוסיפה ועל מה היית מוותרת ?
    איך היא תיראה, אחרי העיצוב החדש?

    ניתנה לך ההזדמנות לבחור לעצמך את שכניך וליצור לעצמך , קהילה משלך, זכית לבחור מי יגור בשכנות אליך בבניין שרכשת. סביבת מגורים נעימה ושכנות טובה לפי ראות עיניך ונטיות לבך.

    בבנין שבו את/ה גר/ה (כמו בסיפור של לאה גולדברג), יש 5 קומות, בכל קומה דירה אחת.

    כללי הבחירה הם:

    בכל דירה מהדירות הנותרות, לאחר שבחרת לעצמך את דירתך, אפשר לשכן רק שכן או שכנה אחד/אחת.
    השכנים יכולים להיות אנשים הקשורים לחייך בעבר או בהווה, דמויות היסטוריות, גיבורי ילדות, גיבורים מהסרטים, דמויות מהדמיון או כל דמות אחרת שהיית רוצה להתגורר במחיצתה.
    תארי בהרחבה, ככל האפשר את שכניך החדשים: איך הם נראים, כיצד הם מתנהגים, מה הם יחסיהם עם שאר השכנים, מהו המיוחד בכל אחד מן השכנים שגרם לך לבחור בו/בה להיות שכן/ה שלך. כיצד ישפיע כל אחד מהשכנים על סביבת המגורים והשכנות הטובה אליהן אתה שואף.
    בחר/י עבור כל דמות את הדירה והקומה המתאימות לה והסבר/י למה בחרת דווקא בה.

    תארי שתיים או שלוש הצלחות בחייך. (אלו יכולות להיות הצלחות קטנות, שהרגשת שהשגת את המטרה)

    תארי בהרחבה שניים או שלושה אנשים שהשפיעו על חייך. ולמה? (מה משותף להם ומה בהם השפיע עליך?)

    תארי בעל חיים אהוב (מה בהם מדבר אליך או אל מה את מתחברת)

    צייני שלושה דברים עיקריים שחשובים לך בעבודתך, מדוע ?

    צייני שלושה מרכיבים עיקרים שחשובים לך בזוגיות, ומדוע?

    צייני שלושה דברים עיקרים שהיית רוצה שילדייך יאמצו לעצמם, מדוע?

     

    מאחלת לך כתיבה מהנה ומעניינת. לכל שאלה בנושא, אני כאן . איה.

  • אימון אישי

    ציר הצירים- מאמר שפורסם במגזין הורים וילדים

    שוב זה קרה. שוב הגענו לבית החולים,שוב חוברנו למוניטור, שוב ניסה הרופא לזרז את הלידה וכלום-כלום לא קרה. נשלחנו הביתה.

    נדמה כאילו כל העולם יולד חוץ מאיתנו, כולם עם תינוקות, על הידיים, בעגלות, בעריסות, על מנשאים, יד ביד. תינוקות ותינוקות. ואנחנו – שניים, רק שניים, אישה ובעל. שבוע 41, כרסי כבר בין שיניי, הריון ראשון ולידה – אין

    מה לא עשינו?
    חצילים – אכלנו.
    מדרגות – טיפסנו.
    מים קדושים – לגמנו.
    והערות כגון: "נו, מתי את מתפוצצת? מה,היא לא רוצה לצאת? תלדי כבר!" – ספגנו. בטח שספגנו.

    כשנשלחנו בפעם הרביעית הביתה זועמים ומתוסכלים הודעתי לאיש שלי: "אני לשכונה בלי ילדה לא חוזרת! נשכור חדר במלון ולא נצא עד שנלד!".

    אז לא חזרנו. החלטנו למלא את החלל בארוחה אצל חמי. לארוחה הזו הצטרף כל השבט – אמא, אחות, וכמובן חם וחמות. שבט, כאמור.

    ההמתנה הזו ללידה עוררה את יצר הקינון, ודחקה את כולנו לרכב אחד, לנסיעה משותפת לחנות מפורסמת שבה ניתן להרכיב לבד רהיטים. נכנסנו, התבוננו, לקחנו, מדדנו, שאלנו, ולפתע נמלט מגרוני "אח!!". כאב חדש ומוזר שלא הכרתי.

    אף פעם לא חוויתי צירים. כשכבר שאלתי איך צירים מרגישים התחכמו לי ב"אי אפשר להסביר, כשזה יבוא כבר תדעי" או ב"להסביר מהו ציר זה כמו להסביר מה זאת אהבה והיכן מרגישים בגוף את האהבה. יש עוצמות שהגוף מטשטש. זה שכרון חושים, כמו חלום".

    וכך, בעודי מנסה להתרכז בבחירת צבע לצלחות, שוב תקף אותי הכאב. למשך כמה שניות הדפתי את השאלות בנוגע לצבע ומרקם הצלחות, התכנסתי לתוך הכאב ונשמתי לתוכו.

    מזל שיש מיטות ליד מחלקת ארונות", חשבתי והתיישבתי על מיטה. חמי, שלא האמין שאלד אי פעם, התיישב לידי. "תקשיב", אמרתי, "לדעתי התחילו לי צירים אבל אני לא בטוחה. אתה מוכן למדוד כמה זמן ובאיזה תדירות נמשך הכאב הזה?".

    הוא לקח בצייתנות את הסלולארי והחל למדוד, פעם בשבע דקות למשך 20 שניות והעולם כמנהגו נוהג – אמא במחלקת מטבח, אחות בקפיטריה, החצי השני שלי במחלקת ארונות, ואנו סופרת צירים ומנסה לשכנע את עצמי שזה לא הדבר האמיתי.

    הרי בסרטים צירים נראים כמו כאבי תופת. גיבורה הוליוודית שצורחת מכאבים בעוד בן זוגה ההמום מנגב אגלי זיעה ממצחה הקודח. בטח שזה לא אמור להיראות כמו משפחה שלמה שיורדת לבלוס משהו בקפיטריה המרוחקת כשעת נסיעה מבית החולים.

    הכאב הלך וגבר והחדר החל להתערפל. לפתע, מתוך הערפל, שלף אותי קולה של אחותי: "אולי את רוצה שניסע למיון?". שאפתי אוויר מלוא ריאותיי ואמרתי: "את יודעת, אולי באמת?". נכנסנו לרכב והתחלנו את הדרך שעתידה לשנות את חיינו לנצח.

    מכאן, כבחלום, הדברים התנהלו במנותק ממני. אני תרגלתי נשימות, אמי התפללה שנגיע בזמן והחלה לתרגל כבר בשולי הדרך, ובעלי הניח ידו על ברכיי ושאל "את בסדר? את בסדר?". "כן", מלמלתי. הייתי ולא הייתי. הסיטואציה היתה הזויה. לכן גם לא הופתעתי כשחמי הציע שנעצור לרגע ונקנה עוגיות. כאשר החצי השני נזף בו "אבא, אתה לא רואה שאשתי בצירים", סינן חמי מהמושב האחורי: "זו כבר שבועיים יולדת".

    ומתוך הכאב התחלתי לצחוק. "רק אותך אני רוצה בחדר לידה", הודעתי לחמי השרוי בהכחשה. ואז הגענו לבית החולים.

  • מן התקשורת

    לילה ראשון כאמא- פורסם במגזין i feel

    היום הגדול הגיע. השתחררנו מבית החולים.קיבלנו את כל הטפסים ויצאנו עם הצעצוע החדש הביתה.

    ככה.
    בלי פתק החלפה.
    בלי תעודת אחריות.
    ובלי הוראות הפעלה.
    שום אזעקה לא צפצפה כשעברנו ליד המאבטח.
    ככה.

    שני ילדים יוצאים עם עוד ילדה מחוץ לבית החולים ולאף אחד לא איכפת. בחיי! לכל אחד נותנים להיות הורה היום.

    יצאנו. בחוץ זרחה לה שמש חורפית, מראה מלבב אחרי ארבעה ימים של השתזפות באורות הניאון של מחלקת יולדות.

    ואז התחלנו – כיסינו אותה מפני הרוח; קנינו אלכוהול לחיטוי הפופיק; הרכבנו את כיסא התינוק באוטו כשהתינוקת עליו. לא הצלחנו; הוצאנו אותה; היא החלה להתעטש; הרכבנו-הושבנו אותה; יישרנו לה את הראש; כיסינו אותה; הורדנו קצת את השמיכה שלא תיחנק חלילה; והכנסנו את החבילות, את בלוני ההליום הענקיים והוורודים שהביאו לנו.

    לפתע אמר אישי היקר:"הליום זה לא דליק?".
    רק זה חסר לי.

    נפרדנו מהבלונים. הנענו את האוטו. הכל בסדר. הילדה ישנה. התמוטטות העצבים חלפה לעת עתה.

    הגענו הביתה. החדר שלנו עבר הסבה והפך לחדר ילדים. הכלב, הנסיך הבלתי מעורער, עבר הסבה והפך להיות כלב. והבית מלא אנשים ומשפחה. מקיפים, עוטפים, מבשלים, מנקים, מייעצים, מחזיקים ובעיקר זורחים למראה התינוקת הרכה.

    לאחר טקס התודות והפרידות גירשנו את כולם. נשארנו רק אמא ואבא חדשים, מחזיקים יצורה קטנה שטוענת שהיא שלנו.

    לילה ראשון בלי אמא. כלומר עם. אני האמא. אני אמורה לדעת מה עושים.

    פתאום נשמע בכי. רגע, מה זה אומר? אוכל? חיתול? קר לה? היא עצובה? התייצבנו מעל העריסה שלה, ובידיים רועדות ניסינו הכל: האכלנו, חיתלנו, חיתלנו שוב, הרמנו על הידיים, ליטפנו ובעיקר לא הבנו: מה זה? למה זה בוכה? איפה כפתור ה-off.

    פתאום השתרר שקט .
    "רגע!" אמרתי, "תבדוק אם היא נושמת". "כן. היא נושמת. אני חושב שהיא ישנה".
    "ישנה?" התפעלתי. "סתם ישנה?"

    התקרבתי שוב לעריסה שלה, ובדקתי שהיא נושמת. ואז בדקתי שוב. נרגעתי. כנראה עשינו משהו בסדר. הילדה רגועה. הסתכלנו זה על זו, ופתאום התחלנו לחייך, נראה לי שהבנו.
    וכך, על קצות האצבעות, התרחקנו מהעריסה.
    "איזה כיף," לחשתי. "לילה ראשון וכבר היא נותנת לנו לישון" הרמתי את השמיכה ו…
    לא טוב. שקט מדי. שוב קמתי, בדקתי, הכל בסדר. חזרתי למיטה.

    הילדה ישנה. הכל בסדר. אני הולכת לישון.

    עצמתי עיניים. פקחתי אותן שוב בבהלה, מישהו עומד ליד העריסה. קמתי. זה אבא.
    "לא מצליח להירדם, הא?" שאלתי.

    "לא.היא ישנה נורא חזק. זה מפחיד, אולי משהו לא בסדר?"
    המשכנו לבהות בתינוקת הנמה בעריסה עד הזריחה. התבוננתי בו ופתאום הבנתי. זהו . זה לכל החיים. לנצח נדאג לילדה שלנו. פשוט כי היא שלנו.
    עם התובנה המתוקה-מרירה הזו נרדמנו, עד הציוץ הבא.

  • המלצות

    אימון שמשנה הרגלים

    איה

    האימון היה בשבילי פריצת דרך משמעותית בחיי ,הבנה חדשה , מודעות הרבה יותר גבוהה.

    זה היה הרבה מעבר לאימון, במיוחד כשהבנתי את ההבדל בינו לבין טיפול.

    בגלל שזה אימון שמשנה הרגלים , זה נתן לי לא לשכוח  גרם לי להמשיך ולהתאמן על זה.

    הרבה דברים שביקשתי קרו וטוב שלא ויתרתי. נתתי לך את כל הסיבות להתייאש ולא ויתרת לי.

    לא התגברתי על כל הפחדים אבל השגתי את התעוזה להתמודד.

  • המלצות

    המלצה מבוגרי החוג לאמנות התיאטרון – ניצן הרצליה

    31 אוגוסט 2011

     

    לאיה המדהימה

    היה נעים להכיר אותך, יש בך את היכולת לתת כח לכל אחד מאיתנו, בכל מצב את יכולה להוציא מכל אדם את הטוב ביותר.

    לימדת אותנו לא לפחד מהמציאות ולהסתכל קדימה, תמיד אמרת לנו שהמציאות עולה על כל דימיון. אבל אם נמשיך לפרט כל מה שלימדת אותנו לא נצא מכאן….

    כשמישהו מגיע לחוג עם מצב רוח לא טוב את מסוגלת לשנות לו את החשיבה כך שיחזור עם מצב רוח טוב. עודדת אותנו ,לא נתת לנו להיות עצובים ולהרים ידיים.

    תודה על 7 שנים נפלאות בהן נהנינו כל שנה יותר ויותר, למדנו דברים חדשים והופענו במגוון הופעות.

    אנו מאחלים לך בהצלחה בהמשך דרכך. המשיכי להיות כפי שאת יפה מבחוץ ומבפנים! והכי חשוב שמרי על קשר ואל תשכחי לבוא לבקר.

     

    מאחלים באהבה

    חברי חוג תיאטרון ניצן, קרן ושרית בשם הנהלת הסניף

     

     

  • המלצות

    מכתב המלצה

    מכתב המלצה

    בחודשיים וחצי האחרונים הוצאת אותי למסע קטן ומעניין. התחלתי בלהכיר את עצמי, את התכונות הטובות שבי והחזקות שבי ואז גם למדתי להשתמש בהן. לימדת אותי להכיר את מקומי, את העמדה שלי, לפעול על פיהם ולעמוד על שלי בצורה אסרטיבית, אך לא פוגענית. הצלחת להעביר לי את הרעיונות שלך בצורה יעילה דרך ההתנסויות שלי ולימדת אותי להתמודד עם הרבה מכשולים.

    כעת אני מעריכה את עצמי הרבה יותר ומקרינה את זה כלפי חוץ, הביטחון עלה ואיתו גם מתרחב לאט לאט מעגל החברים.

    אני רוצה לציין שהעובדה שהיית זמינה עזרה מאוד, כמו גם העובדה שאת מרגישה מצויין את המתאמנים שלך ויודעת מה הם מרגישים. נהניתי מאוד מהמפגשים ויכול להיות שגם נדבקתי באנרגיות החיוביות שלך

  • אימון אישי,  מציאת אהבה וזוגיות

    אימון אישי ושפה.

    .

    מה בין אימון אישי ושפה?

    מתברר שקיים קשר הדוק בין תהליך אימון אישי שפה.

    ולא, לא רק בשל העובדה שברור שתהליך אימון אישי מתנהל בשפה זו או אחרת, אלא ובעיקר בגלל כוחה של מילה, פעמים רבות מגיעים מתאמנים לאימון בשל דעות מוצקות על נושא מסויים שגורם להם סבל רב, ממלא את ראשם במחשבות מטרידות ומעכב אותם מלהגיע ליעדים הרצויים. והשלב הראשון בתהליך האימון הוא פריטת המחשבות האלו למילים ,לשפה.

    אימון אישי ושפה דוגמאות מהשטח.

    דוגמאות יש בלי סוף, ניתן לראות את כוחה של השפה כגורם לקצרים בתקשורת בין בני זוג, למשל הבעל חוזר הבית ובת זוגו מקבלת את פניו בפנים חמוצות , וכשהוא תוהה מה קרה עונה לו רעייתו: כלום. האמנם? ומה באמת  יעלה בגורלו אם ימשיך להתייחס לאותו "כלום" ל- כלום או חלילה לא יתייחס כלל.או לחילופין בעל מקצוע, העוסק באימון אישי או מטפל אחר שאומר בביטחון ללקוח או המטופל "אני כאן בשבילך בכל עת.האמנם? גם אם אותה עת היא כשאותו מטפל מבלה עם משפחתו בשבת בבוקר או , ישן במיטתו למשל בשלוש לפנות בוקר?

    אף אחד לא מדבר "אותנו" שוטפת

    באימון אישי נותנים מקום לעובדה שלשפה יש כוח משלה הנה כמה המלצות: אם נשכיל לדעת אחד לא מדבר "אותנו"  שוטפת, אם נדע לבקש במילים ופשוטות את שאנו רוצים. אם נימנע מלצפות ולהתאכזב ונבחר להיות ברורים בבקשות.  נוכל לייצר תקשורת מקדמת עם בני הזוג שלנו, החברים שלנו והמשפחה. אז נכון אולי הם לא יתחילו לדבר "אותנו" שוטפת אבל יכול להיות שאם נייצר עבורם מעין מילון, מתוך הבנה שכל אחד מדבר שפה משלו, אם נציע גורם מתווך כלשהו. נהיה בררים ונגישים יותר ליקרים לנו והם יהו ברורים ונגישים יותר עבורנו.

  • המלצות

    לאיה תודה

    תודה על הנחישות והפוקוס

    על המשימות הכתובות

    על שלימדת אותי לבסס את העוצמות שלי

    על שלימדת אותי איך להכיר את עצמי

    שתמשיכי לשאוף לאינסוף של ניקיון

    שתמשיכי להיות כלי נקי

    שתמשיכי להיות קשובה וממוקדת

    כי התכונות האלו, מבחינתי הכרחיות לתהליך מוצלח.

    אין הרבה כמוך. את אדם פתוח וחיובי.

    גדי.

  • אימון אישי,  מהו אימון אישי

    אימון אישי – שאלות ותשובות

    מה האימון מאפשר?

    לכולנו יש תמונה של איך היינו רוצים שחיינו יראו בכל אחד מהתחומים: קריירה,זוגיות, כסף הגשמה עצמית וכן הלאה.
    באימון נזהה את הפערים בין תמונת חייך היום (המצוי) לתמונת חייך העתידית (רצוי) ונפעל לגישור הפער הזה.
    האימון מאפשר לממש חלומות, לבנות תוכנית פעולה ממוקדת ממוסגרת בתאריכים יעדים נטוורקינג,האימון מאפשר פריצת דרך, ובאופן הכי פשוט – לבחור בחיים טובים יותר.
    איך?
    לקביעת פגישת היכרות ללא תשלום התקשרו או שלחו מייל לכתובת מימין!.
    האם כל אחד יכול להתאמן?

    לאימון באים שלושה סוגי אנשים :
    · אלו שלא יודעים מה הם רוצים.(חזון,מטרות,יעדים)
    · אלו שיודעים מה הם רוצים ולא יודעים איך להשיג זאת .
    · אלו שיודעים מה הם רוצים ואיך להשיג זאת ויחד עם זאת, זקוקים לליווי מקצועי.

    האימון מתאים לכל מי שמעוניין בשינוי, בפריצת דרך, במימוש חזון ומטרות , בעמידה ביעדים.
    האימון מתאים לכל אחד ואחת, ואינו תלוי גיל או תחום.
    האימון אינו מהווה תחליף לטיפול פסיכולוגי או ייעוץ.

    כיצד בוחרים מאמן ואיך אדע מהי הגישה הנכונה לי?

    בפגישת ההיכרות, שאורכה כשעה ואיננה כרוכה בתשלום ,ניתנת למתאמן הזדמנות לבחור בכלי האימון, בעצמו,במאמן. ולבחון האם הוא מתאים, רוצה או יכול לבצע שינוי ומוכן ליטול את המחויבות ואת האחריות הכרוכה בכך.
    ולמאמן ניתנת הזדמנות בפגישה זו לבחור בכלי האימון, ובמתאמן.

    איך אדע שהאימון הצליח?

    הצלחת האימון תלויה במוטיבציה,באחריות ובמחויבות של המתאמן להצליח, בשיתוף הפעולה שלו עם המאמן בפרט ועם התהליך כולו ככלל.
    בדרך שבה הוא מתמודד עם הכוחות שמונעים ממנו להתקדם והאופן בו הוא משתמש בכוחות המסייעים לו להתקדם בדרך להגשמת מטרותיו ועמידה ביעדים.
    עבודת האימון אף פעם לא מסתיימת, גם לאחר שהתהליך הסתיים פורמאלית, המתאמן מקבל כלים להמשיך ולהתמודד הלאה ,ליעד,לאתגר,לחלום הבא